אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁבָּא דָוִד וּמְצָאוֹ שֶׁהוּא עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אָמַר לוֹ. אַתָּה בֶּן בְּנוֹ שֶׁלְאוֹתוֹ צַדִּיק וְאַתְּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. אָמַר לוֹ. מְסוֹרֶת בְּיָדִי מֵאֲבִי אַבָּא. מְכוֹר עַצְמְךָ לַעֲבוֹדָה זָרָה וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבִּרְיוֹת. אָמַר לוֹ. חַס וְשָׁלוֹם לֹא אָמַר לָךְ כֵּן אֶלָּא מְכוֹר עַצְמְךָ לַעֲבוֹדָה שֶׁהִיא זָרָה לָךְ וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבִּרְיוֹת. כֵּיוָן שֶׁרָאָה דָוִד שֶׁהָיָה הַמָּמוֹן חָבִיב עָלָיו מִינֵהוּ קוֹמֵס תֵּיסַווְרִין עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. הָדָא הִא דִכְתִיב וּשְׁבוּאֵל בֶּן גֵּֽרְשׁ֣וֹם בֶּן מנשׁה נָגִי֭ד עַל הָאוֹצָרוֹת׃ שְׁבוּאֵל שֶׁשָּׁב אֶל אֵל בְּכָל כּוֹחוֹ. נָגִי֭ד עַל הָאוֹצָרוֹת. שֶׁמִּינֵהוּ קוֹמֵס תֵּיסַווְרִין עַל הָאוֹצָרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
קומיס תיסוורין. ראש ונגיד על האוצרות:
את מוצא וכו'. ביהונתן בן גרשום דריש לה איידי דאיירי ביה:
57a וְהַמְווַתֵּר עַל דִּבְרֵי הַנָּבִיא. כְּעִידוֹ הַחוֹזֶה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. זֶה אֲמַצְיָה כֹהֵן בֵּיתאֵל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. פִּיתְפּוּתֵי בֵצִים הָיוּ שָׁם. וְאֵי זֶה זֶה. זֶה יְהוּנָתָן בֶּן גֵּרְשׁוֹם בֶּן מְנַשֶּׂה.
Pnei Moshe (non traduit)
והמוותר על דברי הנביא. חסר כאן וצ''ל כמו שהוא בתוספתא שלהי פ' י''ד והמוותר על דברי נביא כחבירו של מיכה דכתיב ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר ה' הכני נא וגו' ומייתי. לה לקמן ונביא שעבר על דברי עצמו כעידו החוזה שהחזירו הנביא שקר לאכול בביתו כדמייתי קראי לקמן:
זה אמציה כהן בית אל. זה הנביא שקר אמציה היה:
ור' יוסי. ס''ל זה יהונתן בן גרשום ואגב מייתי ליה מיניה הכא וכדגריס בברכות פ' הרואה:
פיתפותי בצים. כמו פצים מלשון הפצירה פים כלומר שהיה הנביא שקר הזה מפתה אותו ומפצירו בדברים הרבה עד שנתרצה לילך ולאכול עמו:
חֲבֵרַייָא בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. כּוּמֶר לַעֲבוֹדָה זָרָה וְהֶאֱרִיךְ יָמִים. אֲמַר לוֹן. עַל שֶׁהָֽיְתָה עֵינוֹ צָרָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ. וּמָה הָֽיְתָה עֵינוֹ צָרָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ. הֲוָה בַּר נַשׁ מַייְתֵי לֵיהּ תּוֹר אוֹ אִימֵּר אוֹ גְדִי לַעֲבוֹדָה זָרָה וַאֲמַר לֵיהּ. פַּייְסֵיהּ עָלַי. וְהוּא אֲמַר לֵיהּ. לָמָּה. וְכִי מַה מוֹעִילָה לָךְ. אֵינָהּ אוֹכֶלֶת וְאֵינָהּ שׁוֹתָה וְלֹא מֵטִיבָה וְלֹא מְרֵיעָה. וְהוּא אֲמַר לֵיהּ. הֵיךְ נַעֲבִיד. וְהוּא אֲמַר לֵיהּ. אַיזִל וְאַייְתִי לִי חַד פִּינַךְ דְּסוֹלֶת וְעֶשֶׂר בֵּיעִין עֲלוֹי וַנָּא מְפַייֵס לֵיהּ עֲלָךְ. כֵּיוָן דַּהֲוָה אֲזַל הֲוָה אֲכִיל לוֹן. אֲתַא חַד בַּר פַּחִין וַאֲמַר לֵיהּ כֵּן. אָמַר לְיהּ. אִם אֵינָהּ מוֹעִילָה כְלוּם מִפְּנֵי מָה אַתְּ עֲבִיד הָכָא. אֲמַר לֵיהּ. בְּגִין חַיָּי.
Pnei Moshe (non traduit)
אתא חד בר פחין. בא עוד פגום ריק אחד ואמר לו כמו כן:
חד פינך. קערה אחת של סולת:
כומר לע''ז והאריך ימים. כל כך שאכתי בימי שלמה היה ויותר כדלקמן:
מְתִיבִין לְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. וְהָא כְתִיב עַד י֖וֹם גְּל֥וֹת הָאָֽרֶץ. אֲמַר לוֹן כֵּיוָן שֶׁמֵּת דָּוִד וְעָמַד שְׁלֹמֹה וְהֶחֱלִיף אֶת כָּל סֻנְקְלֵיטִין שֶׁלּוֹ חָזַר לְקִילְקוּלֹו.
Pnei Moshe (non traduit)
סנקליטין. הממונים והשרים:
עד יום גלות הארץ. היה כומר לע''ז והרי חזר בימי דוד:
וְנָבִיא שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ. כַּחֲבֵירוֹ שֶׁלְּמִיכָה. הָדָא הִיא דִּכְתִיב וְנָבִ֤יא אֶחָד֙ זָקֵ֔ן יֹשֵׁב֭ בְּבֵֽית אֵ֑ל וַיָּבֹא בְנ֡וֹ וַיְסַפֶּר ל֣וֹ אֶת כָּל הַמַּֽעֲשֶׂ֣ה אֲשֶׁר עָשָׂה֩ אִישׁ הָֽאֱלֹהִ֨ים וגו'. וַיֹּאמֶר לָהֶם אֲבִיהֶ֔ם אֵי זֶ֥ה הַדֶּ֖רֶךְ הָלָ֑ךְ וגו'. וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל בָּנָ֔יו חִבְשׁוּ לִי֭ אֶת הַֽחֲמ֑וֹר וגו'. וַיֵּ֗לֶךְ אַֽחֲרֵי֙ אִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים וַיִּ֙מְצָאֵ֔הוּ יוֹשֵׁב תַּ֣חַת הָֽאֵלָ֑ה וגו'. וַיֹּ֣אמֶר לֵ֥ךְ אִתִּ֖י הַבָּיְ֑תָה וֶֽאֱכֹ֖ל לָֽחֶם׃ וַיֹּ֗אמֶר לֹ֥א אוּכַ֛ל לָשׁ֥וּב וגו' עד וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ גַּם אֲנִ֣י נָבִיא֘ כָּמוֹךָ֒ וּמַלְאָ֡ךְ דִּבֶּ֣ר אֵלַי֩ בִּדְבַ֨ר יְי לֵאמֹ֗ר וגו' עַד וַיֹּ֥אכַל לֶ֛חֶם בְּבֵיתֹ֖ו וַיֵּ֥שְׁתְּ מָֽיִם כִּיחֵשׁ לוֹ׃ מָה הוּא כִּיחֵשׁ לוֹ. שִׁיקֵּר בֵּיהּ. וַיְהִ֕י הֵ֥ם יוֹשְׁבִ֖ים עַל הַשֻּׁלְחָ֑ן וַֽיְהִי֙ דְּבַ֣ר יְי אֶל הַנָּבִ֖יא אֲשֶׁ֥ר הֱשִׁיבֽוֹ׃ אֲשֶׁר הוּשָׁב אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא אֲשֶׁר הֶשִׁיבוֹ. וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קַל וָחוֹמֵר. וּמַה אִם מִי שֶׁהֶאֱכִיל אֶת חֲבֵירוֹ לֶחֶם שֶׁקֶר זָכָה שֶׁנִּתְייָחֵד עָלָיו הַדִּיבֵּר. הַמַּאֲכִיל אֶת חֲבֵירוֹ לֶחֶם אֱמֶת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
לחם אמת. כלומר כוונתו לשם שמים ולגמול עמו חסד ואמת:
ונביא שעבר על דברי עצמו. עידו החוזה צ''ל כדלעיל והשתא מייתי ליה במה שעבר כדכתיבי קראי:
כָּתוּב וְאִ֨ישׁ אֶחָ֜ד מִבְּנֵ֣י הַנְּבִיאִ֗ים אָמַ֧ר אֶל רֵעֵ֛הוּ בִּדְבַ֥ר יְי וגו'. וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ יַ֚עַן אֲשֶׁ֤ר לֹֽא שָׁמַ֨עְתָּ֙ בְּק֣וֹל יְי הִנְּךָ֤ הוֹלֵךְ֙ מֵֽאִתִּ֔י וְהִכְּךָ֖ הָֽאַרְיֵ֑ה וַיֵּ֨לֶךְ֙ מֵאִתּוֹ וַיִּמְצָאֵ֥הוּ הָֽאַרְיֵה֭ וַיַּכֵּֽהוּ׃ וַיִּמְצָא֙ אִ֣ישׁ אַחֵ֔ר וַיֹּ֖אמֶר הַכֵּ֣ינִי נָ֑א וַיַּכֵּ֥הוּ וגו'. וַיֵּ֙לֶךְ֙ הַנָּבִ֔יא וַיַּֽעֲמֹ֥ד לַמֶּ֖לֶךְ עַל הַדָּ֑רֶךְ וַיִּתְחַפֵּ֥שׂ בָּֽאֲפֵר֭ עַל עֵינָֽיו׃ וַיְהִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ עוֹבֵר וְה֖וּא צָעַ֣ק אֶל הַמֶּ֑לֶךְ וגו'. וַיְהִ֣י עַבְדְּךָ֗ עֹשֵׂ֥ה הֵ֛נָּה וָהֵ֖נָּה וגו'. וַיְמַהֵ֕ר וַיָּ֙סַר֙ אֶת הָ֣אֲפֵ֔ר מֵֽעֲלֵ֖ עֵינָי֑ו וגו'. וַיֹּ֣אמֶר לוֹ כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְי יַ֛עַן אֲשֶׁר שִׁלַּחְ֥תָּ אֶֽת אִֽישׁ חֶרְמִ֖י מִיָּד֑ וְהָֽיְתָ֤ה נַפְשְׁךָ֙ תַּ֣חַת נַפְשׁ֔וֹ וְעַמְּךָ֖ תַּ֥חַת עַמּֽוֹ׃ וְכָתוּב וַיִּגַּ֞שׁ אִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֗ים וַיֹּאמֶר֘ כֹּֽה אָמַ֣ר יְי. וְלָמָּה וַיֹּאמֶר֘ וַיֹּ֜אמֶר שְׁנֵי פְעָמִים. אֶלָּא בָאֲמִירָה רִאשׁוֹנָה אָמַר לוֹ. אִם בָּא בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם תַּחַת יָֽדְךָ אַל תָּחוֹס עָלָיו וְאַל תַּחְמוֹל עָלָיו. וּבָאֲמִירָה הַשְּׁנִייָה אָמַר לוּ יַ֛עַן אֲשֶׁר שִׁלַּחְ֥תָּ אֶֽת אִֽישׁ חֶרְמִ֖י וגו'. כַּמָּה מְצוּדוֹת וַחֲרָמִים עָשִׂיתִי לוֹ עַד שֶׁמָּסַרְתִּיו תַּחַת יָֽדְךָ וְשִׁלַּחְתּוֹ וְהָלַךְ בְּשָׁלוֹם. לְפִיכָךְ וְהָֽיְתָ֤ה נַפְשְׁךָ֙ תַּ֣חַת נַפְשׁ֔וֹ וְעַמְּךָ֖ תַּ֥חַת עַמּֽוֹ׃ אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁיָּֽצְאוּ יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה לֹא מֵת מִכּוּלָּם אֶלָּא אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד. וְהָדָא הִיא דִכְתִיב וְאִ֗ישׁ מָשַׁ֤ךְ בַּקֶּ֨שֶׁת֙ לְתוּמּוֹ וַיַּךְ אֶת מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל בֵּ֥ין הַדְּבָקִ֖ים וּבֵ֣ין הַשִּׁרְייָן וַיֹּ֣אמֶר לְרַכָּב֗וֹ הֲפוֹךְ יָדְךָ֛ וְהֽוֹצִיאֵינִי מִן הַמַּֽחֲנֶה֭ כִּ֥י הָֽחֳלֵֽיתִי׃ מָה אֲנִי מְקַייֵם וְעַמְּךָ֖ תַּ֥חַת עַמּֽוֹ׃ רִבִּי יוּחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. אוֹתָהּ הַטִּיפָּה שֶׁיָּצָאת מֵאוֹתוֹ צַדִּיק כִּיפְּרָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
אותה הטיפה שיצאת מאותו צדיק. הנביא כדכתיב לעיל ויכהו האיש הכה ופצוע כיפרה על כל ישראל:
מה אני מקיים ועמך תחת עמו. והלא לא מת אלא אחאב לבדו:
אלא באמירה הראשונה וכו'. כלומר אותו הנביא שאמר לו בראשונה אם בא הדד מלך ארם תחת ידך וכו' הוא הנביא בעצמו שאמר לו אח''כ יען שלחת את איש חרמי מיד וגו' ואני הזהרתיך בתחלה על זה:
וכתיב ויגש איש האלהים. לעיל מיניה כתיב כשהלך אחאב להלחם עם בן הדד אפקה ויגש איש האלהים ויאמר אל מלך ישראל ויאמר כה אמר ה' יען אשר אמרו ארס אלהי הרים ה' וגו' ולמה ויאמר ויאמר שני פעמים:
כתיב ואיש אחד וגו'. השתא מייתי ליה קראי דחבירו של מיכה:
משנה: הַמִּתְנַבֵּא בְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה וְאוֹמֵר כָּךְ אָֽמְרָה עֲבוֹדָה זָרָה אֲפִלּוּ כִּווֵן אֶת הַהֲלָכָה לְטַמֵּא אֶת הַטָּמֵא וּלְטַהֵר אֶת הַטָּהוֹר. הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל מִן הַנִּישּׂוּאִין אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעָלָה הַבָּא עָלֶיהָ הֲרֵי זֶה בְּחֶנֶק. וְזוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן ובוֹעֲלָהּ. הָא כָל הַזּוֹמְמִין מַקְדִּימִין לְאוֹתָהּ מִיתָה חוּץ מִזּוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן וּבוֹעֲלָהּ׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני'. לרשות הבעל. כגון שמסר האב לשלוחי הבעל ועדיין היא בדרך תו לא קרינן בה בית אביה:
כְּיוֹצֵא בָהֶם בִּשְׂרֵיפָה הִיא וָהֵן בִּשְׂרֵיפָה. כְּיוֹצֵא בָהֶן בִּסְקִילָה הִיא וָהֵן בִּסְקִילָה. כְּיוֹצֵא בָהֶן בְּחֶנֶק הִיא וָהֵן בְּחֶנֶק.
Pnei Moshe (non traduit)
כיוצא בהן בשריפה. אעדים זוממין קאי דבעינן במיתה שהבועל כיוצא בהן ותוספתא היא בסוף מכילתין וכבר כתבתיה ופירשתיה בפ''ז הלכה א' ולפי גי' דהכא וע''ש:
הדרן עלך ואלו הן הנחנקין וכלא מסכת דסנהדרין בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי. לֹא סוֹף דָּבָר לַחוּפָּה אֶלָּא אֲפִילוּ לַבַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חוּפָּה. בְּעָיָא הָדָא מִילְּתָא. טְרִיקְלִין וְקָיְטוֹן. חוּפָּה וְקָיְטוֹן. נִכְנְסָה לִטְרִיקְלִין. לֵיי דֶא מִילָּא. לְיוֹרְשָׁהּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לְיוֹרְשָׁהּ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. לְהָפֵר נְדָרֶיהָ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לְהָפֵר נְדָרֶיהָ. מוֹדֶה שֶׁאֵינוֹ מֵיפֵר לָהּ עַד שֶׁתִּיכָּנֵס לַחוּפָּה. אָמַר רִבִּי הוּנָא. קִרְייָא מְסַייֵעַ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לִזְנ֖וֹת בֵּ֣ית אָבִ֑יהָ. פְּרָט שֶׁמְּסָרוּהָ שְׁלוּחֵי הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל. שֶׁלֹּא תְהֵא בִסְקִילָה אֶלָּא בְחֶנֶק.
Pnei Moshe (non traduit)
לא סוף דבר לחופה. אמתני' כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואין קאי. וכן גרסי' להא בכתובות פ''ד הלכה ז' לאו דוקא שנכנסה לחופה ממש אלא אפילו לבית שהחופה בתוכו הרי היא ברשות הבעל כדמפרש ואזיל:
כעין הדא מילתא. צ''ל וכן גרסינן לה בכתובות. כעין מלאכה זו שעושין טרקלין וקיטון טרקלין הוא חדר הגדול שנכנסין ממנו לקיטון והוא החדר הקטן הפתוח לתוכו. ובלשון המשנה דמדות כקיטוניות פתוחות לטרקלין חופה וקיטון. כלומר והחופה היא בתוך הקיטון והיא נכנסה לטרקלין כבר היא ברשות הבעל כמו שנכנסה לחופה ממש:
ליידא מילה. לאיזה דבר היא ברשות הבעל והתם אמתני' קאי דקתני מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל הרי היא ברשות הבעל ופליגי בה ואגב מייתי לה נמי הכא:
ליורשה. אם מתה יורש נדונייתה אבל לענין הפרת נדרים עדיין לאו ברשות הבעל היא:
להפר נדריה. וכדמפרש ר' זעירא:
מודה שאינו מיפר לה עד שתיכנס לחופה. כלומר הא דקאמר להפר נדריה לאו שהבעל מפר נדריה דבהא מודה הוא שאין הבעל מפר נדרי אשתו עד שתכנס לחופה ובנדרים שהיו עליה מקודם בלאו הכי אינו מפר שאין הבעל מפר בקודמין אלא להפר נדריה דקאמר ר''ל היינו להוציא מרשות אביה שאין לאב בהפרתה נדריה עכשיו כלום דעד השתא היה האב מיפר לה בשותפות הארוס ומשנמסרה לשלוחי הבעל יצאת מרשות האב לגמרי:
קרא מסייע לר''ש בן לקיש. כדדרש בברייתא לקמיה וה''ה נמי לענין הפרת נדרים יצאת מרשות האב:
לזנות בית אביה. בנערה המאורסה כתיב:
פרט שמסרו וכו'. דהויא בחנק דתו לא קרינן בה בית אביה וא''כ בנדרים נמי הכי הוא דכתיב בנעוריה בית אביה ומשמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל שוב לא קרינן בה בית אביה ואינו יכול להפר נדריה:
וְהַנָּבִיא שֶׁנִּתְנַבֵּא בַּתְּחִילָּה. אִם נָתַן אוֹת וּמוֹפֵת שׁוֹמְעִין לוֹ וְאִם לָאו אֵין שׂוֹמְעִין לוֹ. שְׁנֵי נְבִיאִים שֶׁנְּתְנַבְּאוּ כְאַחַת. שְׁנֵי נְבִיאִים שֶׁנְּתְנַבְּאוּ בְכֶרֶךְ אֶחָד. רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה. חַד אָמַר. צָרִיךְ לִיתֵּן אוֹת וּמוֹפֵת. וְחָרָנָה אָמַר. אֵינוֹ צָרִיךְ לִיתֵּן אוֹת וּמוֹפֵת. מְתִיב מָאן דָּאָמַר צָרִיךְ לְמָאן דָּאָמַר אֵינוֹ צָרִיךְ. וְהָא כְתִיב וַיֹּ֤אמֶר חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶל יְשַׁעְיָ֔הוּ מָ֣ה א֔וֹת. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְייָא הִיא תַמָּן דּוּ עָסַק בִּתְחִיַית הַמֵּתִים. יְחַייֵנוּ מִיּוֹמָייִם בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י יְקִמֵינוּ וְנִֽחְיֶ֥ה לְפָנָֽיו׃
Pnei Moshe (non traduit)
אינו צריך ליתן אות או מופת. הואיל ושנים הן מסתמא לא משקרי:
והכתיב ויאמר חזקיהו אל ישעיהו מה אות. כי ירפא ה' לי הרי שמצינו ששאל חזקיהו מישעיהו לאות ומופת ואף על פי שישעיהו כבר מוחזק לנביא היה מ''מ הואיל ובתחלה אמר לו כי מת אתה ואח''כ כשהגיד לו נבואה השני' והוספתי על ימיך ביקש ממנו אות והחשיבוהו כנביא בתחלה ומי עדיפי שנים שאינן מוחזקין מישעיהו שהיה מוחזק לנביא אמת ואמאי אמרת שנים אינם צריכין לאות ומופת:
שנייא היא תמן. שהיה דבר גדול וממש דהוא עסק בנבואתו בתחיית המתים ועוד משום שא''ל ביום השלישי יעלה בית ה' ע''ש יחיינו מיומים וגו' ולפיכך היה חזקיה רוצה לראות היום איזה אות כדי להחזיק אמונתו בלבו מיד ולא שבשביל שלא האמין בנבואתו שאל ממנו אות:
חד אמר צריך ליתן אות או מופת. ואע''פ ששנים הן הואיל ונבואתן בתחלה הוא דהויא:
שני נביאים שנתנבאו כאחת. על דבר אחד וכן שני נביאים שנתנבאו בכרך אחד כלומר אפילו לאו ממש דבר אחד אלא שהן בכרך ובסדר אחד ונראין כעין דבר אחד והם מתנבאים בתחלה:
אם נתן אות או מופת שומעין לו. לאו אות ומופת ממש קאמר אלא כלומר אם היא מתנבא על דבר העתיד להיות אם יבאו דבריו שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו הואיל ואינו מוחזק לנביא אינו צריך לשמוע לו מה שיאמנו דבריו:
והנביא שהתנבא בתחלה. נביא אחד שהתנבא איזה דבר אלא שבתחלתו הוא ואינו מוחזק עדיין בנביאות:
הלכה: וְהַמִּתְנַבֵּא בְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה עול'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. הַכֹּל הָיָה בִכְלָל לֹא תַֽעֲנֶ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁקֶר. יָצָא לִידוֹן בֵּין בְּאוֹת בֵּין בְּמוֹפֶת בֵּין בָּעֲבוֹדָה זָרָה בֵּין בִּשְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת. אֶלָּא שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה בֵּין שֶׁנִּתְכַּווֵן לַעֲקוֹר אֶת כָּל הַגּוּף 57b בֵּין שֶׁלֹּא נִתְכַּווֵן לַעֲקוֹר אֶת כָּל הַגּוּף דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטְרִין אוֹתוֹ. וְדִבְרֵי חֲכָמִים סוֹקְלִין אוֹתוֹ. אֲבָל בְּשְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת דִּבְרֵי חֲכָמִים סוֹקְלִין אוֹתוֹ ודִבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן יָבִין לֵיהּ פיונטייה.
Pnei Moshe (non traduit)
ודברי ר''ש יהבין ליה פיונטייה. נותנין לו כפי מחשבתו ודרכו פנטסיא מלה יונית היא מחשבה וציור דבר. וכלומר רואין אם מחשבתו לעקור כל הדבר חייב ואם לבטל מקצת ולקיים מקצת פטור כדאמר בתוספתא וס''ל להאי ש''ס דדוקא אליבא דר''ש אמרו כן אבל לרבנן אפי' בשאר כל המצות לעולם חייב הוא:
אבל בשאר כל המצות דברי חכמים סוקלין אותו. דסברי אף בשאר מצות בסקילה:
אלא שעבודה זרה וכו'. בתוספתא שלהי מכילתין גרסינן הכי המתנבא לעקור. דבר מדברי התורה חייב ר' שמעון אומר אם נתנבא לקיים מקצת ולבטל מקצת פטור ובע''ז קיימה היום ובטלה למחר חייב. וצריך לגרוס הכא ג''כ בענין זה אלא שעבודה זרה בין שנתכוין לעקור את כל הגוף בין שאין נתכוון לעקור את כל הגוף דברי ר''ש חונקון אותו ודברי חכמים סוקלין אותו דהא בע''ז אין חילוק בין עקר הכל ובין קיים מקצתה וביטל מקצתה כדקתני דלעולם בע''ז חייב לדברי הכל ואפי' קיימה היום ובטלה למחר ולא פליגי אלא באיזו מיתה דנין אותו וכדאמרי' הכא בריש פ' ד' מיתות דלר''ש בחנק לרבנן בסקילה:
בין בע''ז בין בשאר כל המצות. דכתיב נלכה אחרי אלהים אחרים וגו' וכתיב להדיחך מעל הדרך וגו' לרבות שאר כל המצות:
בין באות בין במופת. כלומר אפי' נתן לך אות ומופת אל תשמע לו לעבור על ד''ת כדכתיב כי יקום בקרבך נביא וגו' ונתן אליך אות ומופת וגו' לא תשמע אל דברי הנביא ההוא:
גמ' הכל היה בכלל לא תענה. וזה הנביא המתנבא לעקור דבר אחד מן התורה הרי הוא בכלל לא תענה ויצא מן הכלל הזה לידון שהרי בלאו דלא תענה אינו מתחייב מיתה לפיכך הוציאו הכתוב לדונו במיתה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source